זכות החזרה של מעסיק שאינו "מעביד מאושר" ע"פ חוק הביטוח הלאומי על המזיק

1.         מדובר בתביעת הטבה שהגישה המעבידה של המוטב שניזוק בגופו, כנגד מבטחת החובה

האחראית לשאת בפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת הדרכים בה נפגע.

2.         הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט,   אך ביקשו שפסק הדין יהא מנומק, לאחר טיעונים  בעל פה.

3.         התובעת הנה המעבידה של מר מחלוף עמוס, שנפגע בתאונת דרכים מה 24.9.99. הנתבעת הנה מבטחת החובה שחבה בפיצויו של מר מחלוף בגין נזקי הגוף שנגרמו לו באותה תאונה. כתולדת  התאונה נעדר מר מחלוף  עד 17.10.99 כשלתקופה זו ניתנו תעודות               מחלה. תקופה זו חושבה ע"י המעבידה היא התובעת, כ 18.5 ימי  היעדרות, ככל הנראה בשל חישוב ימי ו' כחצאי ימים. ראה מכתב התובעת מ 31.5.05.

4.         התובעת שלמה שכרו המלא של מר מחלוף בתקופת היעדרותו, ותביעה זו הוגשה כתביעת הטבה, כאשר התובעת משתיתה יהבה על החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד - 1964 (להלן " חוק ההטבה ").

5.         תביעתו של מר מחלוף סולקה כנגד כתב קבלה, בסכום של 3500 ש"ח, כאשר בהחלטה מיום 6.4.06 הבעתי עמדתי כי בנסיבות, סביר שבמסגרת זו לא שלמה הנתבעת דבר בגין הפסד השתכרות.  הצדדים בטיעוניהם לא חלקו על קביעה זו. המחלוקת אפוא מתמקדת בסוגיה המשפטית בטהרתה: הקמה הזכות לתבוע לפי חוק ההטבה בגין תשלום השכר למר מחלוף, ובמידה וקיימת  הזכות - מה היקפה.

6.         התביעה הוגשה על סך 6237 ש"ח. סך זה לפי הנטען הנו  עלות השכר המשוערך של מר מחלוף לתובעת בתקופת היעדרותו בניכוי הסך המשוערך שהתקבל מן המוסד לביטוח לאומי כדמי פגיעה;  התובעת הנה "מעביד מאושר" מכוח תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד - 1954 (להלן: " תקנות המל"ל") או מכוח סעיף 343 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן " חוק הביטוח הלאומי"). התובעת טוענת כי היא פועלת בעניין מכוח תקנה 22 הנ"ל, ולא מכוח סעיף 343 לחוק הביטוח הלאומי. מכל מקום, בהיפגע עובד שלה בתאונת עבודה היא מוסיפה לשלם שכרו וזוכה להחזר דמי הפגיעה מן המוסד לביטוח לאומי המשלם אותה לידיה במקום לידי נפגע העבודה (על פי  שיעור דמי הפגיעה המגיעים לפי חוק הביטוח הלאומי, היינו מדובר בהחזר חלקי בלבד משכר העובד).

7.         השכר ששולם לעובד בתקופת היעדרותו:

     על פי אישור התובעת מ 31.5.05, שחושב כאמור לפי 18.5 יום, מדובר על 9090 ש"ח ששולמו אותה תקופה. מדובר כזכור בעלות מעביד, ולא בהפסד השכר שהיה התובע זכאי לתבוע מהנתבעת, על פי חוק הפיצויים      לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפלת"ד"), אלמלא שולם שכרו ע"י מעבידתו.

8.         הפלוגתאות בין הצדדים:

א.         האם יש בכלל לתובעת עילת תביעה מכוח חוק ההטבה, או שעילת התביעה שלה כמיטיבה הנה רק לפי חוק הביטוח הלאומי כהסדר ספציפי המוציא תחולת הוראות חוק ההטבה לגבי התובעת כמעבידה, היינו מוציא זכות החזרה שלה כמיטיבה לפי החוק הנ"ל?

ב.         היש לשערך את הסכומים ששלמה התובעת באופן מלא, על דרך הוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום התשלום לעובד שנפגע? או שמא יש להתחשב בזמן שחלף (כמעט 7 שנים) בהם לא הוגשה התביעה, וכך הוגדל שלא לצורך התשלום בגין   הריבית?

ג.          האם זכאית התובעת לתבוע מלוא הסכומים ששלמה? סכומים אלה הנם למעשה עלות השכר למעביד; עלות שהנה גבוהה מהסכום לו היה זכאי התובע עצמו, שאלמלא שולם שכרו ע"י התובעת, היה זכאי לקבל מהנתבעת רק שכרו שלו ברוטו, בהפחתה של עד 25% בגין מס הכנסה (בגין  סעיף 4 ל חוק הפלת"ד). כאשר התובעת שלמה שכר רגיל, ללא כל הפחתה. כמו כן ברכיבי השכר שהוכרו ע"י המל"ל (העורך חישוב השכר החודשי לפי ממוצע השכר הרבע שנתי בחודשים שקדמו לחודש הפגיעה) כלולים רכיבים כגון הבראה,      המרת חופש, ומשכורת י"ג, שלטענת הנתבעת אין להכיר בהם לצרכי  חילוץ בסיס השכר המשמש לחישוב ההפסד שנגרם לתובע עצמו (שלתובעת, כך הטענה, לא יכול להיות מוכר יותר ממנו, בהיותה של התביעה תביעת סוברוגציה). אין להכיר בתוספות שכר אלה ולכל היותר יש לחשב בסיס השכר החודשי ע"י  חלוקת תוספות שכר חד פעמיות אלה ב 12,  וכך תתקבל  "התוספת פר חודש"; כמו כן אין להכיר בתוספות שכר ששולמו בפועל לתקופת ההיעדרות ושלפי  תכליתן מיועדות לכסות הוצאות שנגרמות לאדם העובד בפועל, כגון  אש"ל והשתתפות באחזקת רכב.  כך לטענת הנתבעת.

ד.         מה דין 9 הימים הראשונים לתקופת אי הכושר, בגינן לא שילם   המל"ל דבר (היינו התובעת לא זכתה בהחזר בגינם, ולו החזר חלקי בדמות דמי פגיעה בשיעור 75%  מהשכר ברוטו).

עוד טוענת הנתבעת כי תקופת אי הכושר שהוכרה ע"י המוסד    לביטוח לאומי (כאמור עד 17.10.99) הנה מופרזת, ולפיכך, אין אף לתובעת  זכות לקבל החזר על השכר ששלמה למלוא התקופה, בהיות התביעה תביעת סוברוגציה, בה אין לתובעת יותר משיש למוטב עצמו.

ה.         האם יש להטיל האגרה על הנתבעת, בהתחשב בכך שהוגשה כתביעת נזקי גוף, במקום כתביעה כספית בסדר דין מהיר? הנפקות היא שיתרת האגרה בתביעת נזקי גוף, גבוהה בשיעור ניכר ביחס לאגרה שהיתה מוטלת לו היתה מוגשת התביעה כתביעה כספית  רגילה.

חלק מהפלוגתאות, תלויות במענה לשאלת סיווג התביעה: האם מדובר בתביעת סוברוגציה אם לאו. אלא שקודם לכן יש לתן מענה לשאלה האם זכאית כלל התובעת להיסמך בתביעתה על חוק ההטבה. אפתח אפוא בבירור שאלה זו , שממילא כרוכות בה גם שאלות בדבר היקף זכות החזרה, ככל שזו קיימת.

9.         היש לתובעת עילת תביעה לפי חוק ההטבה?